החלטה בתיק ת"א 2872-07-10

1.       הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם פסק הדין שניתן בתיק אחר בו נדחתה תביעה שהגישה הנתבעת 1 כנגד צד ג', (שהיה  לטענתה הגורם לתאונה בין רכבה לבין רכב שבוטח על ידי התובעת), מקים השתק פלוגתא, המונע מהנתבעות להתגונן כנגד תביעת התובעת באותה טענה שהועלתה בתיק האחר.

טענות הצדדים הרלוונטיות בתמצית

2.       התובעת טענה כי מבוטחתה נהגה ברכבה בכביש מספר 4 בנתיב הימני בכיוון צפון. אותה עת נהגה הנתבעת 1 ברכב, אשר בוטח על ידי הנתבעת 2 באחד הנתיבים שמשמאל לרכב התובעת. בשלב מסוים הנתבעת 1 איבדה את השליטה על הרכב. זה סטה מנתיבו אל עבר נתיב הנסיעה של רכב התובעת ופגע בו בחלקו השמאלי אחורי. רכב התובעת  נהדף אל עבר מעקה הבטיחות בצד ימין של הכביש, נחבט בו והתהפך מספר פעמים עד לעצירתו. הרכב הוכרז "אובדן מוחלט" והורד מהכביש. התובעת פיצתה את מבוטחתה ומכאן התביעה.  

3.       בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי הן אינן נושאות באחריות לתאונה. זאת לאור מעורבותו של רכב צד ג' באירוע. לטענתן, רכב צד ג' התפרץ לפתע לנתיב הנסיעה של הרכב בו נהגה הנתבעת 1. האחרונה הסיטה את רכבה בניסיון למנוע את התאונה וכתוצאה מכך התנגש רכבה ברכב התובעת.

4.       הנתבעת 1 הגישה נגד הנהג ברכב צד ג' תביעה בגין נזקיה בבית משפט לתביעות קטנות ברחובות - ת"ק 2251-09 (להלן: "התיק הראשון"). בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט גדעון ברק ביום 31.1.2010 נדחתה התביעה. לאור פסק הדין, טענה התובעת, כי לאחר שסוגיה זו הוכרעה בתיק הראשון בו הנתבעת 1 הייתה התובעת, הרי שקיים השתק פלוגתא ולפיכך הנתבעות מנועות מלהתגונן בטענה זו כנגד התביעה שהוגשה כנגדן.

5.       מנגד טענו הנתבעות כי מאחר שבתיק הראשון, התובעת לא הייתה בעלת דין ומאחר שהנהגת ברכב התובעת לא זומנה להעיד, הרי שבמערכת היחסים שביניהן פסק הדין אינו מקים מעשה בית דין או השתק פלוגתא. לטענתן, לאור גרסת נהגת התובעת כפי שנמסרה לתובעת ולמשטרה, הרי שיש להניח שהתוצאה הייתה שונה. בנוסף הן טענו כי אין השתק פלוגתא גם  מאחר שבפסק הדין לא נקבע ממצא פוזיטיבי והתביעה נדחתה בהעדר הוכחה.

דיון והכרעה

6.       לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים בסוגיה שבמחלוקת וכן לאחר שעיינתי בפסק בדין שניתן בתיק הראשון אני סבור כי הדין עם התובעת.  

7.       התובעת הסתמכה בטיעוניה בין היתר על פסק הדין שניתן בע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ פ"ד נד (1) 642, 650 כדלקמן :

"השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל-דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה בין בעלי-הדין בהתדיינות קודמת אם מתקיימים ארבעה תנאים, והם:

א. הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

ב. קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית-המשפט ביחס לאותה פלוגתא.

ג. ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת מימצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהיעדר הוכחה.

ד. ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה".

8.       אין ספק כי שני התנאים הראשון והרביעי התקיימו במקרה דנן. בשני ההליכים השאלה שעומדת לדיון הנה שאלת סטייתו של רכב צד ג' אל עבר נתיב הנסיעה של רכב הנתבעות והיותו גורם לתאונה ואין גם ספק שהכרעה בשאלה זו הייתה חיונית לצורך פסק הדין בתיק הראשון.

האם בית המשפט בתיק הראשון קבע ממצא פוזיטיבי

9.       נראה לי שהדברים יהיו בהירים יותר אם אדון קודם בשאלת התקיימותו של התנאי השלישי שנקבע בהלכת סררו לפני הדיון בהתקיימותו של התנאי השני. בעניין זה הנתבעות טענו, כי מאחר שבית המשפט בהליך הראשון לא קבע ממצא פוזיטיבי וכי הוא דחה את התביעה בהעדר הוכחה, הרי שהתנאי לא התקיים ולפיכך לא קם השתק פלוגתא כלפיהן.

10.   מנגד טענה התובעת, כי מאחר שהדיון בתיק הראשון נסב כולו על טענת הנתבעת 1 כי רכב צד ג' גרם לסטיית רכבה מנתיבו ומאחר שטענה זו נדחתה ובעקבות כך נדחתה התביעה, הרי שיש לראות את הפסיקה כקביעת ממצא פוזיטיבי. אני סבור כי הדין עם התובעת בנקודה זו.

11.   להלן הדברים שנכתבו בפסק הדין בתיק הראשון: "השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא מה היא סיבת הסטייה של התובעת (הנתבעת 1 כאן - הערת הח"מ) לאותו מקום שסטתה וממנו חזרה ופגעה בגיפ, האם הסטייה היא כתוצאה מכניסתו של הנתבע (צד ג' - הערת הח"מ) לנתיב נסיעתה או שמא הייתה זו סטייה בלתי מבוררת שבגינה סטתה התובעת שמאלה ובהמשך קרה מה שקרה כאמור לעיל.